לזכרעו"ד אדם פיש ז"ל31 בינואר 1957 - 26 בדצמבר 2014
נפטר בגיל 57 כשגלימתו עודנה על כתפיו
אדם נולד בינואר 1957, להוריו מיכאל ואיזבלה פיש, גדל והתחנך בחיפה. את מרבית חייו הבוגרים השקיע בעשייה ובקידומה של העיר חיפה אותה כה אהב.
בסוף שנות ה-70 עבר אדם לבירת ישראל, ירושלים, לצורך לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית. לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1981, חזר לחיפה, והתבלט מראשית דרכו כאדם יוצא דופן וכעורך דין בעל יכולות מקצועיות ואנושיות מיוחדות ונדירות.
בשנת 1986 היה אדם מהראשונים שזכו במלגת הקרן החדשה לישראל למשפטנים בתחום זכויות האדם. במסגרת המלגה למד לתואר שני באוניברסיטת American University בוושינגטון, ארה"ב, ושב לארץ כדי לסייע בהקמת סניף חיפה של האגודה לזכויות האזרח, ושימש כיועץ המשפטי הראשון של הסניף. במסגרת הפעילות המשפטית בשנותיו הראשונות של המרכז, הוביל אדם בתור היועץ המשפטי למרכז מאבקים ציבוריים חשובים בנושאי הדיור הציבורי, עובדים זרים וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות.
בשנת 1997 ייסד אדם עם עורכות הדין רחל בן-ארי וגילת ויזל-סבן את פירמת עורכי הדין בן ארי פיש סבן ושות'. מיום היוסדה של הפירמה דמותו וערכיו של אדם היו למצפן עבורה והתוו את התפתחותה ומעמדה של הפירמה.
אדם היה משפטן מבריק, בעל ידע רחב בתחומי משפט מגוונים שהשכיל לרתום את הידע שלו לשם קידום הפירמה, קידום הערכים החברתיים בהם האמין ולאורם פעל וקידום העיר חיפה שהייתה יקרה לליבו. אדם היה עורך דין מסחרי ואזרחי בולט וסניגור מצטיין. הוא ייצג לקוחות במספר רב של תיקים בעלי חשיבות גבוהה ובעקבות כך היה מעורב גם בתיקים שבהם הותוו הלכות חשובות במשפט הישראלי.
לאדם היה תו ייחודי שאפיין אותו באופן העמוק ביותר. זו התפיסה לפיה עריכת הדין אינה רק מקצוע אלא גם שליחות בשירותם של שינוי חברתי ועזרה לזולת. אדם האמין בלב שלם שהמשפט הוא אמצעי לשינוי חברתי וקהילתי. מתוך אמונה מלאה זו,רתם את עצמו לפעילות ציבורית ומקצועית התנדבותית בקידום זכויות האדם, אחריות חברתית וצדק. בשנת 2013 זכה אדם לקבל את אות נשיא המדינה למתנדב. מנימוקי הוועדה: ההליכים המשפטיים בהם היה אדם מעורב שינו והטיבו את איכות חייהם של מאות אלפים מאזרחי מדינת ישראל.
בשל אישיותו המיוחדת של אדם ויכולתו לספק תמיכה ולהקנות בטחון לכל מי שנזקק לו, שימש אדם ידיד ויועץ למספר רב של אנשים, שלחלקם התוודענו רק לאחר פטירתו. התכונות המיוחדות שהיו בו, חכמה ומקצוענות, יושר, עוצמה המגויסת לטוב, ונחישות המופנית כלפי אלה הגורמים עוול והמשתמשים בכוחם בשרירות, הצטרפו לנדיבות אין קץ וחמלה כלפי בני אדם אחרים, חלקם חלשים או מוכי גורל, והכל ב"גובה העיניים" וללא כל גבהות לב. שילוב זה עשה את אדם למנהיג, מצפן, מגדלור, לאיש מוערך ואהוב בפני כל ובמיוחד לעובדי המשרד אשר נשאו עיניהם אליו.
אדם נפרד מעמנו במפתיע ביום שישי, 26.12.2014, בעת מירוץ אופניים בנגב, בנופים ובמדינה שכה אהב, ואותה רצה להפוך למקום טוב יותר.
הוא חקוק בלב של כל אחת ואחד מאתנו, ואנו מחויבים לשמור על מורשתו ולהמשיכה.
בתחילת דרכו המקצועית ניהל אדם תיקים רבים שעניינם זכויות הפרט. חלק מהטענות היו תקדימיות ופורצות דרך עד כדי כך שהקדימו את זמנן. בשנות השמונים ייצג אדם את המערער בתיק קורטאם, ערעור פלילי תקדימי שעניינו אפשרות הרשעת נאשם על בסיס ראיות שהוצאו מגופו, מבלי שהסכים לפעולה הרפואית הפולשנית. נטען, כי הראיות אינן קבילות כיוון שהושגו בדרך שדבקה בה אי-חוקיות. באותו ענין נאלץ בית המשפט העליון לקבוע כי אין חלות במשפט הישראלי ל"כלל הפסילה" האמריקאי ("דוקטרינת העץ המורעל").
בשנת 2004 ייצג אדם חולת ALS אשר עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה לצו הצהרתי המאפשר "מיתת חסד וחמלה", באמצעות ניתוקה ממערכת הנשמה והזנה מלאכותית אליה חוברה. המיוחד בפסיקה זו היה שהאשה בקשה כי זכותה לניתוק לא תופעל מידית אלא לכשתגמור בדעתה כי הגיע המועד, זאת בכפוף לאישור פסיכיאטרי אך ללא צורך בפניה נוספת לבית משפט.
בשנות השמונים במסגרת עבודתו באגודה לזכויות האזרח, ייצג אדם אזרחים בסדרה של הליכים נגד הפרקטיקה שהיתה מקובלת אז, של "צווי ריתוק" ו"מעצרים מינהליים", מכוח תקנות ההגנה לשעת חרום. לימים היה אדם נוהג לספר שכל עתירותיו וערעוריו הרבים נדחו, אבל בסופו של יום הפסיקו שירותי הבטחון לנהוג פרקטיקות אלה כלפי אזרחים.
בשנות השמונים הגיש אדם בשם ארגון זכויות אדם, עתירה לבג"ץ נגד צו שהוציא הממשל הצבאי באיו"ש, למניעת שירותי טלפון לתקשורת בינלאומית באזור. נטען, כי מדובר בענישה קולקטיבית אסורה. העתירה נדחתה מאחר והעותרים סירבו לנסות לקבל אישור מיוחד מהממשל הצבאי לצורך ביצוע שיחות, ולכן לא הוכח כי לא היה להם סעד חלופי.
בשנות ה-90 וה-2000 ייצג אדם את העמותה לאיכות החיים והסביבה בנהריה, בשורת הליכים שנועדו למנוע את הקמת פרוייקט "מדינת הילדים" על קרקע הנגועה בפסולת אסבסט, ולהביא לניקוי נהריה והגליל המערבי מפסולת אסבסט.
מאבק זה הוביל בסופו של דבר לחקיקת החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011, אשר בין השאר עיגן את העיקרון הסביבתי "המזהם ישלם", כשקבע כי חברת "איתנית" תממן מחצית מעלות הפרוייקט לסילוק פסולת אסבסט מהגליל המערבי. עתירה נגד חוקתיות החוק, נדחתה באחד מפסקי הדין המנחים בישראל בתחום איכות הסביבה.
בראשית שנות האלפיים סייע אדם לעמוס ברנס במאבק להוכחת חפותו מאשמת רצח החיילת רחל הלר ולתביעת הפיצויים שהגיש כנגד המדינה לאחר זיכויו. ההיכרות והסיוע לברנס גרמו לאדם להיות טרוד עמוקות מהתופעה של הודאות שווא והרשעת חפים מפשע. יחד עם אחרים הוא פעל כנגד הסתפקות במנגנוני חקירה פנימיים – "חקירה עצמית" – חקירת תלונות כנגד שוטרים בידי חבריהם השוטרים. בסופו של יום, הוליד המאבק הציבורי את ההפרדה שבין המשטרה לבין הגוף החוקר תלונות כנגדה, בדמותה של המחלקה לחקירות שוטרים.
אדם היה מומחה לייעוץ למעסיקים ולחשודים בעבירות הטרדה מינית במקומות עבודה, וייצג נאשמים כאלה בהליכים פליליים, ובהליכי השעיה ופיטורין, ביחד עם מחלקת דיני עבודה.
אדם נודע גם כמומחה לדיני בחירות. מדי בחירות הוא ייצג עשרות מועמדים ורשימות, בין כמערערים על סדרי הבחירות ותוצאותיהם, ובין כמשיבים לערעורים אלו. בחלק מהתיקים בהם ייצג, נקבעו ההלכות המנחות בתחום דיני הבחירות בשלטון המקומי.